ראיון עם אמא
.1שמך?
שמי יפית יוסף, שמי הקודם היה יפית כהן שניר. שניר שם שעוברת
מסוויסה (בית הוריי), וכהן, שם משפחתי מנישואיי הראשונים.
שמות הוריי - חנה ופנחס.
שמות אחיי - אברהם, דודי, מירי, חיים, ינקו, יורם, אריאן ושרון.
הסטטוס המשפחתי שלי - נשואה.
המקצוע שלי - מעצבת פנים.
.2מהו המקום ותאריך הלידה שלך?
תאריך לידתי - 22.06.1962
נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו
האם ידוע לך על שינויים גאוגרפיים שלטוניים במקום הולדתך?
לא ידוע לי על שינויים גאוגרפיים או שלטוניים במקום הולדתי.
.
3אמא, ספרי לי על בית ילדותך..
בבית הוריי דיברו בשפה העברית.
היום אני דוברת עברית, אנגלית ולומדת איטלקית.
תארי לי את הבית בו גדלת..
עליתי עם משפחתי ארצה בשנת 1963
כשאני בת שנה. גרנו בחצור הגלילית שבגליל העליון. אני
זוכרת בית
קטן עם גינה.
היו לנו 2 חדרי שינה קטנים וסלון קטן, מטבח, חדר
שירותים ומקלחת
מאוד צנועים ופשוטים. שולחן כתיבה אחד ששימש את
כל בני הבית,
שולחן אוכל ו - 4 כסאות עץ .
הייתה לנו ספה גדולה ושתי כורסאות בסלון.
אמי ידעה לתפור ולסרוג, ועבודות ידיה קישטו את הבית.
אימא דאגה למלבושים טוב ומטופחים עבורי ועבור אחיי.
4. ספרי לי על אירוע שאת זוכרת מילדותך,
האירוע התרחש כשמלאו לי ארבע שנים. שיחקתי
בחצר עם דודי אחי שהיה קטן ממני בשנתיים . תוך כד משחק דודי
נפל על גדר תיל שהייתה מונחת על הרצפה ונחתך בצווארו. כתוצאה
מהפציעה התחיל לזרום לו כל כך הרבה דם מאזור הצוואר .
אני לא איבדתי עשתונות ורצתי לקראתו עם חופן בוץ וחול מהרצפה
וסתמתי לו את הדם הרב שניגר מצווארו. לאחר מכן רצתי חזרה
לתוך הבית
וקראתי לאימא תוך כדי הסבר שדודי כמעט מת ואני הצלתי אותו כבר
לא יורד לו דם! אימא נבהלה מאוד לקחה את דודי על הידיים ורצה
אתו למרפאה קרובה, ומשם פינו אותם באמבולנס לבית החולים
בצפת.
בבית החולים, לאחר בדיקה הרופא אמר לאימא שהודות לטיפול
הראשוני
שדודי קיבל זה עזר לו מאוד לא לאבד דם רב, ובכך בעצם הוא ניצל.
החתך היה מאוד רחב ועמוק, עד היום יש לדודי צלקת שמקשטת את
צווארו.
5. אילו מאכלים נהגתם לאכול בילדותך?
המאכלים שנהגנו לאכול בילדותי היו רבים
ומגוונים, אמי,
בשלנית מעולה ופינקה אותנו בהמון מטעמים. אני
אהבתי בעיקר
קוסקוס עם בשר ומרק ירקות, פשטידת ירקות, פתיתים מבושלים בחלב,
ולחמניות מיוחדות שאימא הייתה אופה עם ביצה קשה במרכזן.
6. איזה חגים היו זכורים לך במיוחד?
החגים הזכורים לי במיוחד היה ראש השנה, לחג זה היינו מתכוננים בציפייה
רבה. לי לאחי היו קונים או תופרים בגדים ונעלים חדשים. בנוסף, אמי הייתה
מכינה שלל מאכלים מיוחדים, חלקם מתוקים לכבוד השנה החדשה.
בנוסף לראש השנה, חג פסח היה חג שהטרחה לקראתו הייתה רבה, היינו
מחליפים את כל הכלים צובעים את כל קירות הבית ומרגישים את בוא האביב.
ערב ליל הסדר עד היום חקוק בזיכרוני כחגיגה גדולה, היו מגיעים המון
אורחים מכל רחבי הארץ וכולנו היינו יושבים מסביב לשולחן שעות אוכלים
שרים ונהנים מאוד.
חג נוסף שזכור לי במיוחד היה חג השבועות, היינו מכינים סלסלות טנא עם
המון פרות ומוצרי חלב מתקשטים בשרשראות פרחים ובעיקר נהנים לשפוך
אחד על השני מים. לא עבר אדם אחד ברחוב הקרוב לביתי שלא זכה לריענון
קל בדליי מים.
חג כייף מאוד היה פורים, אני זוכרת כילדה חלמתי כמעט כל השנה למה אני
אתחפש? וכשחג פורים הגיע החגיגה הורגשה מאוד בכל מקום בבית.
בחוץ אנשים התחפשו מגדול ועד קטן, שלחנו משלוחי מנות מבית לבית
ממטעמים מיוחדים שאימא הכינה ובמיוחד נהגנו לשחק משחק משפחתי
שנקרא הקובייה
(מעין משחק קזינו) היינו מקבלים דמי כיס, המון מטבעות ומנסים את מזלנו
בניחוש המספרים כשהגדולים היו אחראיים על הלוח מספרים.
7. מה היו חובותייך / מטלות הבית בבית ילדותך ?
חובותינו ומטלות הבית היו מאוד ברורים - הורי ערכו רשימה מפורטת מה על
כל אחד מהילדים לבצע כל יום, ורשימה זו הייתה תלויה על המקרר.
לפעמים כשלא הצלחתי לעשות מטלה כזו או אחרת הייתי מחליפה עם אחד
מאחיי את המטלה או מבטיחה לעשות במקום 2 מטלות ביום שאחרי.
הוריי כמעט ולא התערבו בנושא המטלות, אנחנו הילדים לקחנו את המטלות
באחריות רבה מאוד וביצענו את המוטל עלינו בלי שום ערעורים בנושא.
בית הספר- ילדות
ספרי לי על ילדותך בבית הספר..
למדתי בבית ספר יהודי ממלכתי דתי.
מקצועות הלימוד האהובים עלי היו - אומנות והיסטוריה.
למדתי במגמת מזכירות והנהלת חשבונות (ממש לא מגמות שהייתי
בוחרת היום).
ספרי לי על משהו מעניין שאת מתגעגעת אליו בילדותך..
משהו מעניין שאני מאוד מתגעגעת אליו - המפגשים אחר
הצהריים עם כל החברים בשכונה בלי טלפונים ניידים או סמארטפונים למיניהן ,
אפילו טלוויזיה לא הייתה לנו. אבל אנו הילדים היינו מאוד פיכחים ויצירתיים.
המצאנו משחקי חבל, קלאס (משחק דילוגים על רגל אחת עם חתיכת מרצפת)
משחקי גומי (שניים אוחזים ואחת או אחד קופצים באמצע) משחקי מחבואים
ברחבי השכונה.
ספרי לי על היחסים שלך עם הורייך ואחייך..
מערכת היחסים שלי עם הוריי הייתה מאוד מאופקת ושמרנית.
רחשתי המון כבוד והערכה להוריי. מעולם לא עלה בדעתי להתווכח או לא
להקשיב לדברי הוריי.
מערכת היחסים שלי עם אחיי הייתה מבוססת על אהבה וכבוד הדדי.
תמיד עזרנו אחד לשני בשיעורי הבית, במטלות שהוריי ביקשו או בכלל.
מאוד פרגנו אחד לשני והייתה אחווה אמיתית בנינו.
אימא, ספרי לי על מעשה קונדס שעשית בילדותך..
מעשה קונדס שעשיתי, בשלב מסוים עברנו מהגליל לבאר שבע ואני זוכרת
שמאחורי ביתי היה מדרון תלול מעין וואדי. במרחק של כ-20 דקות הליכה ברגל,
גרה משפחה בדואית ענפה באוהלים..... תמיד הסתקרנתי, מה קורה שם בעמק?
מי גר שם?
למרות אזהרות הוריי: שאל לנו להתקרב לשם! כשמלאו לי 12 שנים,
בשעות אחר הצהריים הסתכלתי מחלון ביתי והחלטתי שאני יורדת אל העמק
ובודקת מקרוב. וכך עשיתי. יצאתי בשקט, בשקט וצעדתי לבד במדרון מרחוק
יכולתי לראות כל מיני אנשים גדולים קטנים, כבשים, המון חמורים ואפילו גמלים.
ככל שהתקרבתי נדהמתי לראות כמה הם שונים מאתנו גם בלבוש וגם בצורת
החיים. הנשים היו מכוסות ברעלות שרק עיניהן בצבצו. הילדים התרוצצו יחפים,
החול היה לוהט וזה לא השפיע עליהם בכלל. לא היו להם בתים בנויים,
כולם גרו באוהלים גדולים, חלקם פתוחים וחלקם קטנים וסגורים יותר (אינטימיים). כשהיום ממרחק הזמן אני יכולה לשער שאלה היו חדרי השינה שלהם.
בשלב מסוים כשממש התקרבתי ניגשה אלי ילדה כבת גילי, ושאלה "מי את?"
את תוכן השיחה אני לא ממש זוכרת, אבל אני כן זוכרת שהיא הייתה ילדה נחמדה נעימה וחייכנית. המשכתי להסתובב בחברתה עוד כשעה ולמען האמת הופתעתי
מאוד לטובה. היה משהו קסום בלחיות ככה בטבע . הכל היה כל כך טבעי ופשוט,
חופשי זורם. זה היה מראה מאוד מרגש שהילדים היו מאושרים וצוהלים מבלי
שבעצם היה להם דבר להתעסק בו.
אילו דברים מעניינים ישנם כיום ולא היו בעברך?
מספר דברים מעניינים שקיימים היום ולא היו קיימים בתקופתי: טלוויזיה למשל
לא הייתה לנו. רק כשמלאו לי 15 שנים, הוריי רכשו מקלט טלוויזיה שהתוכניות
שודרו בו בשחור לבן (עם 2 ערוצים בלבד).
מכשיר טלפון היה מצרך נדיר בזמנו. ההמתנה לטלפון ארכה כשלוש שנים
במקרה הטוב.
לי למשל הייתה בובה אחת בלבד. לא היה לנו את כל השפע שמוצע היום לילדים.
את זוכרת חברה משמעותית בימי נעורייך?
אני זוכרת שהייתה לי חברה אחת מאוד קרובה וטובה
שגרה לא הרחק מביתי למדנו יחד באותה כתה, את שיעורי הבית הכנו כמעט
כל יום ביחד.
אחר הצהריים היינו נפגשות כל יום אחר הצהריים פעם אצלי ופעם אצלה נהגנו
לשחק בבובות ומדמיינות שאנחנו האימהות לתינוקות. היינו תופרות להן בגדים קטנטנים ומשתעשעות במחשבה כאילו הבובות היו תינוקות. הכי אהבנו את הקטע
להשכיב אותן לישון בתוך קופסת נעליים מרופדת ששימשה להן כמעיין מיטה.
מה שנמצא היום זמין מאוד כעגלת בובה.
דבר נוסף שהיה מאוד פופולארי - הבנים היו מיצרים קורקינט מלוחות עץ וגלגלים.
כשהיום כמעט לכל ילד יש אופניים חשמליים וכו' .
התחביבים שלי היו - חוג דרמה ותכשיטנות במתנ"ס השכונתי . חוג נוסף היה ציור שאהבת מאוד ועד היום אני מציירת בסטודיו של האומנית אורנה דגני בשינקין.
ספרים שקראתי בילדותי - חסמבה ספרי מתח, בילבי ספר שאהבתי במיוחד
וחוברות קומיקס.
חווית ההתבגרות שזכורה לי הייתה - חבר ראשון שהיה לי בשם אריק.
היה לו אופנוע גדול, והחמיא לי מאוד שבחר בי מכל חברותיי.
מוזיקה שהאזנתי בילדותי - שירים מהסרט גריז שהיה מאוד פופולרי.
מוסד שהתנדבתי היה - המתנ"ס השכונתי פעם בשבוע הייתי מגיעה בשעות
אחר הצהריים ועוזרת למדריכים הבוגרים עם הילדים הקטנים שהיו באים
לפעילויות שונות כולל הכנת שיעורי בית.
עלייתי ארצה הייתה בשנת 1963 כשהייתי בת שנה וחצי.
עלינו ארצה בשילוב של כמה אמצעים מטוס ו-2 אוניות.
החלטה לעלות ארצה הייתה של הוריי (הייתי כבת שנה) - הרבה זמן לפני
שהעלייה לארץ ישראל התאפשרה הוריי חלמו לעלות לארץ ישראל ורק חיכו
לרגע שזה יקרה.
היו לנו קשיים מאוד גדולים בעליה לארץ ישראל , אמי חלתה מאוד ולכל יעד
שהגענו נאלצנו להישאר כשבועיים עד להחלמה של אמי דבר שעיכב את הגעתנו
לארץ בחודש וחצי.
קשרי שכנות - גרנו בשכנות עם אוכלוסייה מעורבת . נוצרים. ערבים ויהודים
היחס היה מאוד מכבד . השכנים תמיד כיבדו אותנו במטעמים והזמינו
אותנו להתארח בביתם.
אירוע היסטורי שהתרחש בחיי - כשמלאו לי 4 שנים גרתי בגליל העליון כשפרצה
מלחמת ששת הימים . גרנו ממש קרוב לגבול הצפון . יכולנו לשמוע את רעש
המטוסים מגיחים לפעולות. אני זוכרת היטב את השהייה במקלטים עם כל שכנים. בהפוגות היינו יוצאים מחוץ למקלט. לי היה תפקיד קבוע ,לצאת לנקודת חלוקת
מזון עם מגש גדול. הייתי ממתינה בתור ארוך עם הרבה אנשים ליד משאית צבאית גדולה מאוד, שהביאה מצרכים טריים וחילקה לתושבים. היינו מקבלים בקבוק
אחד של חלב ,גבינה לבנה עטופה בנייר לבן ,וכיכר לחם.
רציתי מאוד להיות זמרת - זה היה חלום חיי.
את אבא הכרתי בשנת 1990 - הייתי לקוחה בבוטיק לנעלי נשים שהיה בבעלותו
של אבא ברחוב דיזנגוף בתל אביב.
אחרי שנים של קשרי ידידות גילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים ולאט לאט
התאהבנו הפכנו להיות בני זוג.
ב-28.05.2001 התחתנו והחלטנו להרחיב את המשפחה, לי כבר היו שתי בנות
מנישואין ראשונים ואבא היה רווק בן 47 ללא ילדים.
שנה לאחר מכן ב-26.04.2002 הצטרפת למשפחתנו והשמחה הייתה רבה.
אחיותייך היו בנות 19 ו-14 נערות מתבגרות ששמחו מאוד לקבל תינוק מקסים
שהכניס הרבה אור ושמחה הביתה.
בעצם לפני שבאת לעולם חיינו התנהלו בשגרה שקטה של עבודה, הרבה נסיעות
לחו"ל לצורכי עבודה. אחיותייך היו עסוקות רוב שעות היום (היו מאוד עצמאיות).
אנחנו התנהלנו סביב עבודה ולימודים. עד שהצטרפת למשפחתנו והחיים הפכו
ליותר תוססים, צחוק של תינוקות, ואין סוף פעילויות והתרוצצויות סביבך,
בכייף גדול.
הטיפ שלנו לחיים טובים ומאושרים - להקפיד על ארוחות משפחתיות, מפגשים משפחתיים עם המשפחה המורחבת, להנות מהדברים הקטנים, לצבור חוויות
משותפות, להרבות בטיולי משפחה בארץ ובחו"ל.
להאמין, לעודד, לעזור, ולטפח את הפוטנציאל הטמון באדם.
הדבר הכי מגניב שעשיתי בחיי היה - ללמוד טייס על אולטרלייט (מטוס קל משקל)
זו הייתה בשבילי חוויה ענקית של שכרון חושים ותחושת ריחוף אדירה.
דברים שמזכירים לי אותך כשאני הייתי נערה - הרצון לחוות דברים חדשים,
אהבתי מאוד פעילויות אקסטרים רכיבה על אופני הרים, רכיבה על סוסים
(אחת מאהבותיי הגדולות).
האהבה הראשונה שלי הייתה בגיל 14 - הייתי עם חברותיי בבילוי במרכז העיר
ביום שבת אחר-הצהריים ,כשלפתח הבחנתי בנער כבן 17 מתבונן בי ....מאוד
החמיא לי שמכל חברותיי בחר להכיר אותי.
הוא מצא חן בעניי כבר מהרגע הראשון.
בחרתי במקצוע שלי כי - מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד נמשכתי לאסתטיקה
תמיד התעניינתי בעיצוב ויזואלי.
את חדרי הייתי הופכת ומשנה לעתים קרובות מאוד.
בבית הספר תמיד התנדבתי בוועדת קישוט וציור.