צמיד זהב שנעשה בעבודת יד
זה היה בתקופה של מלחמת עולם השנייה, סבא רבא היה בן 15 כשברח
מפני הגרמנים והגיע עד למרוקו. שם הכיר את סבתא רבא באמצעות
שידוך של קרובי משפחה מה שהיה נהוג באותם ימים.
אחרי הכרות קצרה מאוד סבא רבא ביקש את ידה של סבתא רבא מהוריה
ומיד החלו ההכנות לחתונה. השמחה הייתה רבה. אירוע כזה נחגג במשך
שבעה ימים כמנהג עדות המזרח תחילה ערכו את טקס החינה בלבוש מסורתי
ובמהלך טקס זה מעניקים החתן לכלה ולהפך תכשיטי זהב למיניהם.
סבא רבא העניק לסבתא תכשיט מאוד מיוחד. זהו צמיד שעשוי מחוליות
בעבודת יד מזהב אדום (21 קראט).
את הצמיד ענדה סבתא רבא על ידה וכשנולדה סבתי חנה, סבתא רבא כל כך שמחה
שקיבלה החלטה שביום שהקטנה תתחתן הצמיד יוענק לה במתנה!
וכך עשתה. לימים, שסבתי גדלה והכירה את סבי (בשידוך כמובן) עמדה סבתא רבא
בהבטחתה והעניקה לה את הצמיד במתנה.
כך נהגה גם סבתי כשאמי התחתנה, היא העניקה לה את הצמיד כמו שאמה של סבתי העניקה לה ביום חתונתה.
את הצמיד עונדת אמי עד היום באירועים חשובים, מאחר ומדובר בצמיד
יקר ערך סנטימנטלי אימא שומרת אותו בכספת המשפחתית.
